פרשת ויקרא

הנביאים, ובראשם משה נקראים מלאכים; שמותיו של משה מלמדים על גדולתו ומעלותיו (מכולם הוא נקרא דוקא בשם שקראה לו בת פרעה); בחירת הקב"ה במשה.

"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר" - רש"י בשם חז"ל למד מכאן בנין אב לכל מקום שמצאנו שהקב"ה דבר עם משה או ציווה אותו שקדמה לכך קריאה.

עד היכן מגיעה אחריותו של אדם גם אם חטא בשגגה. נביא שתי הגדרות חד משמעיות של חז"ל בתחום נטילת וקבלת האחריות:

אחרי כל התהפוכות של ספר שמות: יציאת מצרים, מעמד הר סיני, מתן תורה, פרשת עגל הזהב ובניית המשכן, הקב"ה קורא, כביכול, למשה מאוהל מועד. מה היא המשמעות של הקריאה הזאת ומדוע היה בה צורך בכלל? הרי משה כבר עלה להר סיני ולמד את התורה ואת חוקיה לפני הקריאה הזאת.

התורה מתארת את הקרבת קרבן העולה: " וסמך ידו... ונרצה לו לכפר עליו"; מהי המשמעות של הביטוי "ונרצה לו" ואל מי הוא מתייחס?